<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף ט:</h2>
פטר חמור של ישראל בזמן הזה, אסור בהנאה (בכורות ט':), עד שיפדה אותו בשה, אפילו כל שהוא. ובשאר דברים, בשויו (שם), ונותן הפדיון לכהן (חלה פ"ד מ"ט).
<h2>דף יג.</h2>
[בהמת] שותפות גוי, פוטרת מן הבכורה הגוי אינו קונה בכסף, אלא במשיכה. וצריך שיתכוון הגוי למשוך לדעת קנייה.
<h2>דף כה.</h2>
אסור למרוט צואר העוף ביום טוב לצורך שחיטה, אלא מורטו מערב יום טוב. לפי שהמורט עוף ביום טוב אפילו ביד, הרי זה אב מלאכה, כמו שאמרו זכרונם לברכה במסכת בכורות.
<h2>דף כז.</h2>
כל ישראל חייבים להפריש חלה מעיסתן, ואין לה שיעור (ע' חלה פ"ד מ"ח), ואסורה לבעל קרי עד שיטבול לקריו במקום שהנדה טובלת בו (בכורות כ"ז.). ויש מקומות שמפרישין שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן (ע' חלה שם) והוא המנהג היפה, והחלה השניה אוכל אותה הכהן אף על פי שהוא בעל קרי (בכורות שם). ושיעור העיסה שמפרישין ממנה חלה, חמשת רבעים קמח ועוד (עדויות פ"א מ"ב), ושיעור חמשת רבעים, ארבעים ושלש ביצים כמנין חלה, וחומש ביצה (במ"ר פי"ח כ"א). ואם הדבר אצל האשה בספק ואינה יודעת אם יש בעיסתה כשיעור הזה ואם לאו, תפריש חלה (ע' חלה פ"ג מ"ו) בלא ברכה (ע' ברכות כ"א.). וכשהאשה מפרשת חלה ראשונה מברכת, ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו להפריש חלה (בה"ג וסידור רס"ג).
חמשת רבעים קמח ועוד, חייבין בחלה, וחמשת רבעין הן ארבעים ושלש ביצים כמנין חלה, וחומש ביצה מלבד שיעור החלה. ואם אין הדבר ידוע לאשה, אם יש בעיסה שיעור חלה אם לא, תפריש חלה ולא תברך עליה. אם יש שם כהן קטן שלא ראה קרי מעולם או כהן גדול שטבל לקריו, נותן החלה לכהן ואוכלה. ואם אין שם כהן שיהא ראוי לאכלה, מפרישתה ונותנת אותה באור. ויש מקומות שנהגו לאחר שמפרישין חלת האור, חוזרין ומפרישין חלה אחרת ליתן אותה לכהן. ואותה חלה שניה יכול לאכלה כל כהן שירצה, אפילו הוא בעל קרי, ואינו צריך טבילה.
<h2>דף לג:</h2>
בכור בהמה טהורה בזמן הזה אסור באכילה ובהנאה, עד שיפול בו מום. ואסור להטיל בו מום. והמטיל בו מום, עובר בלאו, שנאמר (ויקרא כ"ב כ"א) "כל מום לא יהיה בו" [וקרינן ביה כל מום לא יְהַיֶה בו]. (בכורות ל"ג:). ולכשיפול בו מום, נותנו לכהן (שם כ"ח.) לשחטו ולאכלו (ע' שם כ"ו:). והכהן יכול להאכיל ממנו לישראל (שם ל"ב:) אי זה הוא מום שהבכור נשחט עליו, כגון מומים גדולים וניכרים לכל, כגון נקטעה ידו, נשברה רגלו, נסמאת עינו (שם ל"ו:). נתערב הבכור קודם שנפל בו מום במאה בהמות ואין מכירין איזהו הבכור, כולן אסורות במכירה ובנתינה (ע' זבחים ע"ג.).
<h2>דף לו:</h2>
בכור בהמה טהורה בזמן הזה אסור באכילה ובהנאה, עד שיפול בו מום. ואסור להטיל בו מום. והמטיל בו מום, עובר בלאו, שנאמר (ויקרא כ"ב כ"א) "כל מום לא יהיה בו" [וקרינן ביה כל מום לא יְהַיֶה בו]. (בכורות ל"ג:). ולכשיפול בו מום, נותנו לכהן (שם כ"ח.) לשחטו ולאכלו (ע' שם כ"ו:). והכהן יכול להאכיל ממנו לישראל (שם ל"ב:) אי זה הוא מום שהבכור נשחט עליו, כגון מומים גדולים וניכרים לכל, כגון נקטעה ידו, נשברה רגלו, נסמאת עינו (שם ל"ו:). נתערב הבכור קודם שנפל בו מום במאה בהמות ואין מכירין איזהו הבכור, כולן אסורות במכירה ובנתינה (ע' זבחים ע"ג.).
<h2>דף מט:</h2>
חייב אדם לפדות את בנו הבכור בין בארץ בין בחוצה לארץ, וליתן חמש סלעים לכהן. ואין הכהן יכול ליקח ממנו כלי ששוה סלע אחד ולומר שוה הוא אצלי חמש סלעים, אלא אם כן הוא איש נכבד ודרך הנכבדים לקחת הכלי ההוא ביוקר, — אף על פי שהוא [אינו] צריך לאותו הכלי (קידושין ח'.). ושיעור חמש סלעים, שנים עשר דינרין וחצי פרישיש. וארבעה דינרין פרישיש שוין חמש דינרין טורנישיש, [נ"א. שנים עשר וחצי פרדינ"ש וארבעה דינרין טורנישו"ש], וכן קבלנו מרבינו שלמה זכרונו לברכה. והאב חייב לפדות את בנו (שם כ"ט.) ואם לא פדאו אביו, כשיגדיל יפדה את עצמו (שם). והכהן יכול להחזיר החמש סלעים אחר שהגיעו לידיו, אם ירצה (בכורות נ"א.), אבל צריך שיגמור בלבו הישראל בשעה שנותנם לכהן שיתנם במתנה גמורה, ולא שיהא מתכוין שיחזירם לו הכהן (שם:). ואם התנה עם הכהן ואמר לו הריני נותנם לך במתנה על מנת להחזיר, בנו פדוי, ואסור לעשות כן לכתחילה (קידושין ו':).
<h2>דף נא.</h2>
חייב אדם לפדות את בנו הבכור בין בארץ בין בחוצה לארץ, וליתן חמש סלעים לכהן. ואין הכהן יכול ליקח ממנו כלי ששוה סלע אחד ולומר שוה הוא אצלי חמש סלעים, אלא אם כן הוא איש נכבד ודרך הנכבדים לקחת הכלי ההוא ביוקר, — אף על פי שהוא [אינו] צריך לאותו הכלי (קידושין ח'.). ושיעור חמש סלעים, שנים עשר דינרין וחצי פרישיש. וארבעה דינרין פרישיש שוין חמש דינרין טורנישיש, [נ"א. שנים עשר וחצי פרדינ"ש וארבעה דינרין טורנישו"ש], וכן קבלנו מרבינו שלמה זכרונו לברכה. והאב חייב לפדות את בנו (שם כ"ט.) ואם לא פדאו אביו, כשיגדיל יפדה את עצמו (שם). והכהן יכול להחזיר החמש סלעים אחר שהגיעו לידיו, אם ירצה (בכורות נ"א.), אבל צריך שיגמור בלבו הישראל בשעה שנותנם לכהן שיתנם במתנה גמורה, ולא שיהא מתכוין שיחזירם לו הכהן (שם:). ואם התנה עם הכהן ואמר לו הריני נותנם לך במתנה על מנת להחזיר, בנו פדוי, ואסור לעשות כן לכתחילה (קידושין ו':).
<h2>דף נד.</h2>
כלאי הכרם אסורין באכילה ובהנאה (פסחים כ"ה.) אפילו בחוצה לארץ (ע' קידושין ל"ז.). ואין נאסרין עד שיהיו שם שני מינין מלבד הכרם, כגון חטה ושעורה. אבל מין אחד בכרם כגון חטה לבדה או שעורה לבדה בכרם, בחוצה לארץ מותר (שם ל"ט.). [ואף על פי שהתרנו מין אחד בכרם, צריך ליזהר שלא יזרע על העפר שעל גבי הגפן הטמון בארץ אלא אם כן יש על גביו עפר שלשה טפחים (כלאים פ"ז מ"א), כדי שלא יהיו יורדין שרשי הזרע ובאין בתוך הגפן, והנה זו הרכבה (ירו' שם) והיא אסורה בחוצה לארץ (קידושין ל"ט.)].
